מוזיקת הג’ז האמריקאית, שהיא אחד ממקורות עשייתם המוזיקלית הענפה והמגוונת של אחינועם ניני וגיל דור (ע”ע הדיסק האחרון שלהם), הנכיחה בעולמנו את מושג ה”אלתור”: יצירה יש מאין, “על אתר”, במקום, ו”לאלתר”, מיד, ברגע זה ממש, של זרם צלילי תודעה רב ערוצית. היא באישיותה הקורנת, קולה ומילותיה, והוא בגיטרה ובנוכחותו התומכת והיצירתית, ומי שהם מזמנים לבמתם, בוראים לעינינו ואזנינו עולם מוזיקלי חדש.
מה ייחודו של האלתור? העובדה שהיוצרים וקהלם חולקים נושא משותף – לא רק מוזיקלי – שאליו מתייחסת היצירה הנבראת ברגע זה ממש, כשכל יוצר נאמן לקולו שלו, ובעת ובעונה אחת קשוב לקולות המאלתרים סביבו, ויחד אתו. כשזה קורה נוצרת באותו אתר ולאלתר (שני המושגים מקורם בארמית) הרמוניה רב ערוצית, המאפשרת נסיבות מבוקרות ומוסכמות, שרק קיומן מאפשר חופש יצירתי ורגשי מוחלט.
על מה מאלתרים אחינועם וגיל, ואורחיהם? על מי שהם, כיוצרים ואזרחים הנאמנים לאמת שלהם, וגם על החומרים שמספקת בשפע המציאות הישראלית, הנפרמת ונארגת בעוד אנו אומרים שירה.
האלתור היה מאז ומעולם מוקד ה”פרפורמנס”: מוצרט היה מאלתר מבריק, וכמוהו פגניני, ומי שמפקפק ביכולת האלתור של באך, שיקשיב לאחינועם וגיל המאלתרים אותו ועל פיו. גדולי המשוררים בעולם (ונביאי ישראל ביניהם) ידעו לשבות את לבות מאזיניהם לאורך הדורות במלים מהפנטות ממוחם הקודח. “המחאה המוזיקלית” של אחינועם וגיל היא מצע מוזיקלי חדש, שלתוכו יוצקת אחינועם בדרכה הייחודית והאמיצה גם את המלים הנכונות תמיד שלה, בשתי השפות המרכיבות את תודעתה, עברית ואנגלית.
כך, במסע מוזיקלי ומילולי אל הלא נודע, מנסים אחינועם וגיל להראות שיכולה להתהוות, ולו לזמן קצר, הרמוניה בין קולות רבים בעולמות המסוכסכים שלנו: כל עוד אנחנו נאמנים ליצר הטוב שבנו, וליצירתיות השופעת מתוכנו, ונכונים להקשיב לקולות אחרים, ולנסות לאלתר קודם כל איתם, ולא בראש ובראשונה נגדם.

צילום יח”צ – Roberto Rocco